פסק-דין בתיק תא"מ 29026-10-11

רקע כללי

1. מדובר בתביעה ובתביעה שכנגד בסדר דין מהיר, לפיכך, ובהתאם לתקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, יהיה פסק הדין קצר ותמציתי.
2. מדובר בתביעה ובתביעה שכנגד, אשר הוגשו לבית משפט זה:

                                 א.            בתביעה העיקרית עתרה התובעת (היא גם הנתבעת שכנגד, להלן: " התובעת"), לפיצוי כספי בסך 41,960 ש"ח, בגין השלמת תמורת ריהוט שהוזמן על ידי הנתבעת (היא גם התובעת שכנגד, להלן: " הנתבעת").           
התובעת טענה כי ביום 17.4.11, נחתם הסכם על הזמנת עבודה של שלושה ארונות קיר, ארון אמבטיה, קומודה לטלוויזיה ופרטי נגרות אחרים (להלן: " הריהוט"), בעלות כוללת של 60,000 ש"ח.    
הנתבעת דחתה את מועד ההתקנה בטענה כי הדירה טרם הושלמה על ידי הקבלן.
בסופו של דבר ביום 2.9.11, הגיעו נציגי התובעת לבית הנתבעת פרקו את הסחורה וקבעו מועד להתקנה ליום 19.9.11. התובעת הדגישה כי נוצא צורך ליטול מידות מחדש, נוכח שינויים בתוכנית הדירה.         
ביום 19.9.11, הגיעו נציגי התובעת והחלו במלאכת התקנת ריהוט הנגרות. מכיוון שההתקנה לא הסתיימה, נקבע מועד להשלמת העבודה ליום 25.9.11. ביום 25.9.11 הגיעו נציגי התובעת על מנת להשלים את ההתקנה, אולם הנתבעת סירבה לאפשר להם להיכנס לדירה ולהשלים את מלאכת ההתקנה, חרף תחנונים מצד נציגי התובעת להשלים את העבודה.   

למחרת נשלח מכתב דרישה, לאפשר לתובעת להשלים את מלאכת ההתקנה ולשלם את יתרת התמורה בסך 25,000 ש"ח, בתוספת מע"מ ותשלום עבור הובלה. הנתבעת סירבה להצעות אלו ושיגרה מכתבים, בהם היא מציעה לאפשר כניסה לדירה רק לשם פירוק הריהוט והשבת הכסף.

                                 ב.            הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, לפיצוי כספי בסך 66,160 ש"ח.        
לטענתה, הריהוט שסופק על ידי התובעת שונה מן ההזמנה, גדוש פגמים וליקויים.
הנתבעת הוסיפה כי עובדי התובעת חדרו לדירתה ביום 25.9.11, תוך הסגת גבול ופגיעה בפרטיות.  
הנתבעת הודתה כי הזמינה את הריהוט תמורת סכום כולל של 60,000 ש"ח, כי נערכו מדידות, כי הריהוט סופק וכי בוצעה חלק מההתקנה ביום 2.9.11 וביום 19.9.11. ואולם, לטענתה בדיעבד נתברר כי הריהוט שהורכב היה מלא פגמים וליקויים.
הנתבעת טענה כי היא אפשרה לתובעת לתקן את עבודתה, אולם התובעת התנתה זאת בתשלום יתרת התמורה בסך 25,000 ש"ח אצל צד שלישי בנאמנות. הנתבעת הסכימה לכך, בתנאי שהסכומים שכבר שולמו יופקדו בנאמנות. הנתבעת עתרה איפוא, להשבת הסכום ששילמה בסך 35,000 ש"ח, פיצוי בסך 5,000 ש"ח בגין פירוק הריהוט ואחסנתו, ופיצוי נוסף של 25,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

ההליכים בתיק

3. מטעם התובעת הגישו תצהירים פרץ סופר, אליהו וקנין, אליהו זינו וגלעד סופר. העדים אשרו את האמור בתביעה העיקרית, לרבות פריקת חלק מהסחורה ביום 2.9.11, התקנה ראשונית ביום 19.9.11 וכן כי כאשר הגיעו למקום על מנת לבצע את המשך ההתקנה ביום 25.9.11, סירבה הנתבעת, ובנה מטעמה, ללא סיבה, לאפשר השלמת ההתקנה כנדרש.
4. מטעם הנתבעת הגישו תצהירים הנתבעת עצמה, אשר אישרה את האמור בכתב התביעה שכנגד. כן הוגש תצהיר של בנה אור עמית, לפיו ביום 25.9.11 הוא היה לבדו בדירה, הוא אמר לנציגי התובעת לא להיכנס והם נכנסו על דעת עצמם והחלו לעבוד. הוגש תצהיר של גיל רוזנטל, אחי הנתבעת, לגבי שיחות טלפוניות, בהן נאמר כי התובעת תתקן את הליקויים רק אם תופקד יתרת התמורה, ותצהיר של יוסי אוחיון לגבי המדידות שערך מנהל התובעת בשלב מאוחר.         
   כמו כן, צורפו לתצהירי הנתבעת, תצהיר של גב' עופרה אוזן המפרט אי התאמות בריהוט וכן חוות דעת של המומחה אליעזר גוכמן לגבי הליקויים. כבר עתה יצויין כי תצהיר הגב' אוזן, כמו גם חוות הדעת, נמשכו על ידי הנתבעת מהתיק לאחר שהעדים לא התייצבו לדיון, ולאחר שבית המשפט פסק הוצאות נוכח בקשתה לדחיית הדיון.